פסק-דין בתיק ע"א 36984-10-12

רקע

לפניי ערעור על פסק דינה של כב' השופטת הלית סילש בבית משפט השלום בראשון ציון בת"פ 2636/07 מיום 31.7.12 ( להלן: "פסק הדין").

בפסק הדין חייבה כב' השופטת סילש את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 45,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין לפי חוק פסיקת ריבית מיום 31.7.12 וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 18,000 ש"ח.

הנתבעת הגישה ערעור על פסק הדין ובקשר לערעור זה ניתן פסק הדין דנן.

לאחר הגשת עיקרי הטיעון ולאחר שתי ישיבות שהתקיימו בערעור, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יינתן פסק דין בערעור בפשרה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד - 1984.

ההסכמה

הצדדים הגיעו להסכמה, כי יינתן פסק דין בפשרה ללא הנמקה להפחתה של סכום עד 50% מהסכום שנפסק על ידי בית משפט קמא בפסק הדין.

הכרעה

פסק דין בפשרה מבוסס על כללי הצדק הטבעי (הנשקלים במאזני בית המשפט).

בעת מתן פסק דין בפשרה לוקח בית המשפט בחשבון שיקולים מוסריים טהורים כמו עקרונות של צדק, יושר, חירות ושלום, ויש פעמים שהפשרה חופפת במלואה את הדין המהותי הנוהג ויש פעמים שלא. פסק דין בפשרה אינו מתייחס רק להיבט המהותי אלא גם להיבט של הרצון להחיש ולסיים בהקדם האפשרי סכסוכים שבין צדדים מחד, ומאידך גם על מנת להקל על בתי המשפט. 

בית משפט הדן שלא על דרך פשרה פוסק על פי הדין המהותי המיושם על העניין שבפניו כפי שעשה בית משפט קמא, אך בצד זאת אין בית המשפט הפוסק בפשרה מנוע מלהביא בחשבון שיקוליו (במקרה שאין מניעה לכך על פי דין) גם שיקולים אחרים שהינם שיקולים אנושיים ומוסריים המתאימים לנסיבות המיוחדות של העניין ושל המתדיינים באותו תיק.

גם בפסק דין בפשרה שוקל בית המשפט את שיקולי הדין ואת השיקולים האחרים, אך בעוד שבדיון רגיל, הבכורה לשיקול הדעת מבוסס על הדין, הרי שבדרך הפשרה, מוסמך בית המשפט לשנות את סדרי העדיפויות ואם "יראה ביהמ"ש לטוב לפניו, ישקול רק - או, בעיקר - שיקולים שכדין, ראה לטוב לפניו, ישקול רק - או, בעיקר - אותם שיקולים נוספים". בתהליך ההכרעה רשאי בית המשפט לאחוז באלה כמו באלה במידה היפה בעניו (ראה ע"א 1639/97, אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, פ"ד נג(1) 337).

המחלוקת שבין הצדדים טעונה ורווית יצרים והתובענה בבית משפט קמא הייתה בקשר לתביעת המשיבה כנגד המערערת כי בית המשפט יורה לנתבעת לפצותה בגין פרסמים שנעשו לטענתה על ידי המערערת בניגוד להוראות חוק איסור לשון הרע התשכ"ה - 1965.

בית משפט קמא ניתח בצורה מלומדת ויסודית את מערכת העובדות והראיות שהיו בפניו וכשהגיע לשלב פסיקת הסכום, קבע בצדק כי "השיקולים להם נדרש השופט היושב בדין לצורך הכרעה בעניין שיעור הפיצוי הראוי, הינם רבים מאוד. עם זאת, בסופו של יום עסקינן בהכרעה על דרך של אומדן".

התביעה עניינה בקשר לחוק איסור לשון הרע בו נקבע פיצוי סטטוטורי, שכן על פי חוק זה, אין התובע חייב להוכיח את שיעור הנזק במקרה והוא תובע את הפיצוי הסטטוטורי.

הצדדים הגיעו כאמור למסקנה, כי מחלוקת זו שביניהם, דינה להסתיים הפעם בפסק דין בדרך של פשרה ולא בפסק דין לגופו של עניין על מנת לא לעבות וללבות את המחלוקות שבין הצדדים.

לאחר ששקלתי את כל השיקולים הנדרשים על פי הדין, בין היתר אלו המפורטים לעיל ומתוך תקווה שיהיה גם בכך כדי לתרום לסיום המחלוקות בין הצדדים, אני מורה למערערת לשלם למשיבה סך כולל של 36,000 ש"ח, חלף פסק הדין שניתן על - ידי בית המשפט קמא.

בפסיקת הסכום הנ"ל לקחתי בחשבון גם את עניין ההוצאות בהליך הקודם וגם בהליך הנוכחי.